בינה מרחבית. מי נגד מי 

Ambient Inteligence (בינה מרחבית) הוא הדבר הבא בעולם האדריכלות. ניצנים ראשונים שלה כבר נראים בשטח, ואם כי ביטוייה לא ממש אדריכליים, היא תהווה בעתיד גורם מפתח גם בתחום הבנייה.

רבים מאיתנו ודאי הבחינו שבכל פעם שאנחנו נכנסים לקניון מתקבלת הודעת sms מאחת החנויות המקומיות. זה לא מקרי כמובן - מישהו מזהה באמצעות הטלפון הנייד את נוכחותנו בסביבה, מצליב את הנתון הזה עם הרגלי הצריכה שנאספו דרך כרטיס האשראי ה"פרטי" שלנו, ותופר לנו "מבצע" שקשה לעמוד בפניו.

את מקורה של התופעה המתפשטת הזאת ניתן לייחס למספר חברות מסחריות שכבר בשנות התשעים ניסו לחזות את הרגלי הצריכה של לקוחותיהם לשנת 2020. הרעיון היה לפתח מוצרים חכמים, אך "ידידותיים למשתמש", בעלות נמוכה. שתי קבוצות המחקר המובילות היו חברת "פיליפס" ו"פרויקט החמצן" של ה?MIT - שחיפשה דרכים לפישוט השימוש במחשב, כדי לאפשר למשתמש הביתי להפיק ממנו יותר, בפחות מאמץ.

שינויים חדים בדפוסי החיים מהווים מטבע הדברים אתגר לאדריכלות, שייעודה המובהק הוא - יצירת אכסניה הולמת לפעילויות וצרכים אנושיים. במקביל לתחומי מדע אחרים, בינה מרחבית החלה להיות מיושמת גם בבניינים כבר משנות השישים, תחת כותרות שונות: "אדריכלות מגיבה"; מרחבים אינטראקטיביים; ובשנים האחרונות - "בית חכם" - מושג כולל המשלב מערכות פיקוד עתירות חיישנים לשיפור יעילות המבנה, באמצעות הסתגלות מהירה לשינויים, ניידות, ואינטראקציה בין אדם לאדם, ובין אדם לסביבתו.

אחד התחומים ה"חמים" כיום במרחב האדריכלי ובמיוחד בבתי הספר לאדריכלות הוא ה"אדריכלות הדיגיטלית", שעצם הגדרתה ככזו עדיין נתון לוויכוח. דיון מורחב בנושא מובא בגיליון 63 של אדריכלות ישראלית, אך זה עיקרו: בעוד שיתרונות הדיגיטציה מתבטאים ביכולת לעבד במהירות כמות רבה של מידע המגיע ממקורות רבים כדי לחולל שינוי מהיר, האדריכלות היא מדיום סטטי ומקובע שמיועד מעצם מהותו להתנגד לשינויים.

משמעות הפרדוקס הזה היא שהדיגיטציה באדריכלות עשויה להיתפס על פניה כיתרון מיותר. ואולם, פריצות הדרך בהיסטוריה של האדריכלות היו קשורות תמיד בחידושים טכנולוגיים: הגמלון היווני שאיפשר הפחתה ניכרת בתמיכות הגג; הקשת הרומית שביטלה את הצורך באבני משקוף כבדות; הבטון המזוין שהחליף את קשתות האבן; והטכנולוגיה הדיגיטלית המאפשרת כיום לבצע מניפולציות תכנוניות רבות?פרמטרים, ולממש אותן בשטח ללא כל מעורבות אנושית.

למרות שהביטויים העכשוויים של האדריכלות הדיגיטלית תופשים זה מכבר מקום של כבוד בכתבי עת מקצועיים - הם מתמקדים בעיקר בצורה ואינם תורמים ממש לתפקוד המבנה.

יחד עם זה, סביר להניח שלאחר שהשלב האקספרימנטאלי ימוצה עד תום, תתפתח בהדרגה אדריכלות מוטמעת בינה. כלומר, מבנים שיבטאו רמת ביצועים גבוהה יותר תוך יכולת הסתגלות לצרכים המשתנים - מה שיגרום כפועל יוצא - חיסכון ניכר בהוצאות הבנייה, התפעול והתחזוקה.

הגם שתוכנו כלל אינו ניכר בצורתו, דוגמה טובה לכך ניתן לראות ב"מחסן האוטומטי" - שממקם את הטובין בדומה למידע המאוחסן בדיסק הקשיח - על פי זמינות המקום, ולא על פי מיון קטלוגי. פיתוח דומה ניתן לראות גם בחנייה האוטומטית, שבה המכוניות מובלות לחנייה באמצעות מעליות ושרוולים, החוסכים את כל תמרוני הכניסה והיציאה על הוצאותיהם המיותרות.

דוגמה בסיסית למבנה שישנה את מהותו באמצעות בינה מרחבית הוא הפאנאופטיקון, שפותח באמצע המאה ה-18 כדגם הולם לבתי כלא, אך וריאציות שונות שלו מכתיבות עד היום את אירגון המרחב של מבנים רבים שבהם קשר עין לצורך פיקוח מהווה גורם תכנוני עיקרי: בתי חולים, מבני חינוך, מוסדות סעד ומפעלים. היות שמדובר בהיבט תפקודי אחד שמכתיב למעשה את אירגון המבנה ואת צורתו, שימוש באמצעי שליטה אלטרנטיביים - במקרה זה מצלמות מעקב ואבטחה - עשוי לשנות באופן מהותי את אופיו האדריכלי.

ניסיונות ממשיים לייצר אדריכלות המגיבה באופן אוטומטי לסביבה ניתן לראות במבנים האינטראקטיביים של לארס ספייברוק (אדריכלות ישראלית 68). במבנים אלה, נוכחות המבקרים או פעולות מסויימות שהם מבצעים, נקלטות באמצעות חיישנים וגורמות לשינוי כלשהו במבנה. למרות שלא ניתן לראות בהשתנות הזאת תועלת ממשית, היא עשויה לסלול את הדרך ליישומים תכליתיים יותר, כגון התאמה בזמן אמת לשינויי מזג האוויר - בניגוד לשיטה המקובלת המבוססת על תחזית כללית בהתאם לעונות השנה ואזורי האקלים; כמו גם ויסות התאורה המלאכותית בזמן אמת, בהתאם לסוג הפעילות, לכמות האנשים ולמקורות אור אחרים.

שילוב בין טכנולוגיות בנייה חדישות ומערכות בינה מחויישות עשוי לקדם את אחד התחומים הנחשבים כיום בתחום האקולוגי - "קיימות מובנית" - כאשר "חיי המדף" של המבנה מוארכים על ידי התאמתו בזמן אמת לשימושים שונים - בעיקר במבנים שבהם משך הפעילות מוגבל מעצם הגדרתם בזמן - אולמות שמחה, מתקני ספורט, מוסדות חינוך, ירידים, מתקני ספורט וכו'.

תחום אחר שבו ניתן לשפר את הביצועים ולחסוך כסף ומשאבים הוא עיצוב הפנים, שחיי תוצריו קצרים מאוד יחסית לאדריכלות. הצעדים הראשונים נעשים כבר באמצעות תאורת לייזר המשמשת להגדרת החללים, או תוך שילוב של תכנים וירטואליים, החוסכים חומרי גמר יקרים - כאשר הם מתפקדים כרקע מחולל אווירה, המשתנה - כמו בתיאטרון - בהתאם לאופי הפעילות.

תחומים אחרים שניתן ליישם בהם בינות מחויישות הם מבנים ייעודיים המיועדים לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים - נכים, עיוורים, חירשים, וזקנים - שבהם חיישנים המשולבים במערכות חיזוי עשויים לחסוך כוח אדם, על כל המשאבים הישירים והעקיפים הכרוכים באחזקתו.

בתחום האורבאני, המתייחד במידע רב המגיע בו?זמנית ממקורות שונים, ניתן לחזות שיפור משמעותי בהתמצאות במרחב, בניתוב יעיל של התנועה, בזמינות החנייה ובהגברת השימוש באמצעי חישה אופטיים למלחמה בפשיעה ובטרור.

כמו כן, סביר להניח שההתנהלות באמצעות המחשב, אל מול הרשויות ונותני השירות - שמתקיימת זה מכבר בתחומים רבים - תקטין בזמן הקרוב את שטחי המשרדים, כפי שהיא עשתה זאת במשרדי האדריכלים. יתרמו לכך אמצעי הטלקומוניקציה והתעבורה המהירים, המבטלים כבר כיום את משמעות המרחק באדריכלות, בעיקר ברמה העירונית. כתוצאה מכך מתרחש כבר בשטח תהליך מואץ של פיזור האוכלוסייה לעבר הפריפריה, הנהנית מן הסתם משטחי בנייה זמינים, אוויר צח ותנאי מחיה משופרים - הכל ללא צורך להתנתק מהעיר הגדולה.

האם באמת מדובר בהתייעלות לצורך חיסכון? כמו כל הגימיקים הירוקים, רצון "טוב" מדי, עשוי בדרך כלל להחמיץ את המטרה. אם ניקח לדוגמה את "הבית החכם" ההולך וקונה שבת אצל בעלי היכולת, נגלה עד מהרה ששימוש מוקצן בבינות מחויישות ובמערכות פיקוד מתוחכמות יוצר מצב שבו העלות רבה מן התועלת. מעבר לפטנטים פשוטים וחסכוניים -כמו כיבוי אוטומטי של המערכות בעקבות היעדרות מהחדר (כמו בבתי מלון) - גימיקים "חכמים" יותר מציעים גם שהתקרבות אל הדלת תפתח אותה, תפעיל את הקומקום החשמלי ותדליק את הבוילר. אם כי פטנטים כאלה עשויים להשתלב היטב ב"מכונת האדם", הם אינם מחייבים שום התייעלות אדריכלית. ככל שהמערכת מסובכת יותר היא צורכת מקום, תשתיות, איוורור וטיפול שוטף ומסובך, ובחשבון הכללי - ביזבוז אנרגיה בייצור, בתפעול ובתחזוקה.

ראוי לציין שהרעיון ליצירת מרחב שמסוגל להשתנות בהתאם לצרכים, איננו חדש באדריכלות. הפתרון המקובל הוא חלל גמיש שמחולק בהתאם לצרכים באמצעות פרגודים, מחיצות ניידות, או אפילו תקרות מונמכות. השינוי שבינה מרחבית עשויה לחולל הוא בעיקר ביכולת להסתגל למצבים חדשים בזמן אמת.

אין ספק שניתוח מהיר של מידע, המגיע בו?זמנית ממקורות שונים, עשוי לקדם התייעלות לצורך נוחות וחיסכון - במיוחד באדריכלות שבה שלושת הגורמים האלה הם אושיות קיומה. יחד עם זה, אסור להתעלם מהסכנות הטמונות בהפיכת האדם למכונה, או ליתר דיוק - לבורג קטן במכונה גדולה הנשלטת על ידי מעטים. כמו בכל טכנולוגיה עתירת אינפורמציה, גם, ובמיוחד באדריכלות, קיימת סכנה של אובדן הפרטיות ורצונו החופשי של הפרט. כאשר ידע מתורגם לכוח, ה"משתמש" הביתי הופך להיות שבוי בידיו האמונות של ה"משתמש" השיווקי, המשעבד אותו למוצריו ועושה שימוש כחפצו במידע שנאסף - בדרך כלל שלא בידיעת הצרכן.

העובדה שה"אח הגדול" יודע תמיד היכן אתה נמצא, עם מי אתה נפגש, ומה הם הרגלי הצריכה שלך - מהווה פגיעה בוטה בחירות האדם. העדויות בשטח מצביעות על כך שאת רכבת השדים הזאת כבר אי אפשר לעצור. טכנולוגיית MRI כבר מגוייסת לניתוח דפוסי חשיבה המתרחשים אי שם במוחנו, והדרך להתערבות בוטה בהחלטות האינטימיות ביותר שלנו - קצרה להפחיד.